הצעת החוק לתיקון סעיף 145(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אושר ב-30 לנובמבר 2016 וכולל את ההיבטים הבאים:
- הצעת החוק מאפשרת לוועדות המחוזיות ולוועדות המועצה הארצית לוותר על מילוי תנאי ביצוע על תכנית באשר הם, ולמעשה "להגמיש" את תנאי התכניות, ולהסיר כל תנאי שנקבע בהן, העלולות להתרחש רגע לאחר אישור התכנית.
- הצעת החוק מרחיבה את סמכותה של הוועדה המחוזית לבטל התניות להוצאת היתר ולביצוע עבודות שנקבעו בתכנית מנושאים הקשורים לדרכים ותשתיות בלבד, לכלל הנושאים והתניות שבתכנית בניין עיר.
- הצעת החוק קובעת, כי אי הידרשות הוועדה המחוזית לבקשה לבטל את ההתניה תוך 45 ימים תגרור העברתה לדיון בפני ועדת משנה של המועצה הארצית.
להצעת חוק זו שלוש השלכות מרכזיות: הראשונה - ייתור הליך תכנוני, המטמיע שיקולים ארוכי טווח והליכי שיתוף ציבור. השנייה - הותרת הועדה המקומית/המועצה עם ההשלכות השליליות של תוכניות ללא תשתית תומכת נאותה ו/או הסרת מפגעים סביבתיים. השלישית - לקיחת סמכות מהועדה המקומית. כלומר - באצטלה של צורך בגמישות תכנונית, פוגעת הצעת החוק פגיעה חמורה בתכנון העירוני המושכל וביכולת המועצות האזוריות והרשויות המקומיות לספק איכות חיים סבירה וראויה לתושביהן.נציגת מרכז המועצות האזוריות, בהנחייתו של היו"ר, מר עמיר ריטוב, ביחד עם נציגי השלטון המקומי, הארגונים הסביבתיים ומספר חברי כנסת, התנגדו לתיקון במהלך הדיון לטענתם - תיקון זה עלול להוליך לפגיעה בתכנון מושכל ואחראי, וליצור שכונות מגורים ללא כל תשתית, תוך פגיעה בהתניות שקשורות למשל - לבריאות הציבור, לתשתית תחבורתית ראויה ועוד- תיקון שלדעתנו הנו בבחינת בכיה לדורות.בסופו של יום, הרשויות המקומיות והאזוריות, הועדות המקומיות והתושבים יצטרכו להתמודד עם הנזק שבהשלכות השליליות של תכנון לא ראוי של שכונות מגורים ותשתיות התומכות במגורים (כמו מכוני טיהור שפכים, כבישים, מיגון אקוסטי וכו').בנוסף, התיקון המוצע למעשה, נוטל סמכויות מהועדות המקומיות, בניגוד לרציונל העומד בבסיס תיקון 101 לחוק התכנון והבניה והוא האצלת סמכויות לשלטון המקומי.התיקון אינו מאפשר לציבור המושפע להגיש התנגדות ולהגן על זכותו לבריאות ולסביבת מגורים ראויה.לאחר הדיון נערכה פגישה קצרה בין נציגי השלטון המקומי, מנהל התכנון והאוצר, בה הועלו ההסתייגויות להגבלת התיקון המוצע, ולהוסיף לו סייגים כדלקמן:• הגבלת התיקון לתכניות לדיור או לתכנית לתשתית תומכת דיור בלבד.• הגבלה לזמן שחלף מעת אישור התכנית (מינימום של חמש שנים).• מגבלת גודל היקף התכנית (למשל 100 יחידות דיור ומעלה).• זהות מגיש התכנית – גוף ממשלתי או הרשות המקומית (לא יזמים פרטיים).• הכנסת רשימה של התניות שאסור לבטל (כמו התניות הקשורות בבריאות הציבור – קרקע מזוהמת וכדומה).• מנגנון שיתוף ציבור.נציגי הממשלה לא נענו לכל דרישותינו והתיקון אושר בוועדת הפנים עם תיקונים קלים מהצעת החוק המקורית של האוצר שכוללים:
- כל בקשה לשינוי התניות צריכה להתפרסם להערות הציבור למשך 15 יום. החלטה תינתן תוך 60 יום.
- בחוק הקיים היום אפשר לבטל או לשנות התניות הנוגעות לתשתיות ותחבורה. האוצר ביקש להרחיב זאת לכל ההתניות. הוועדה הגבילה את האפשרות לשנות התניות רק לתוכנית תומכת מגורים, ושללה בכך אפשרות של ביטול התניות למטרות מסחר.
- מי רשאי לבקש בקשה לשינוי התניות? הוועדה עמדה על כך, שרק מי שרשאי להגיש תוכנית, כלומר גוף ציבורי או מי שיש בידו 75% מהזכויות בקרקע.
- מוסד התכנון חייב להתחשב בשינוי הנסיבות ובפרק הזמן שחלף מאז אושרה התוכנית עם ההתניות.
- ההחלטה תירשם ברשומות.
מאת: מילכה כרמל, ראש תחום תכנון וקרקעות
